הספרים שלי

מהיום ניתן לרכוש את "אבקועים" ישירות ממני, בעלות של 70 ש"ח כולל דמי משלוח.
להזמנה:
052-5261118
friendly.mammal@gmail.com

***

פרק לקריאה מתוך "אבקועים":

 

אמא הייתה במקלחת כשהגעתי הביתה. על שולחן הסלון, מתוך צנצנת שבימים כתיקונם הכילה את אחת הריבות הביתיות שלה, הזדקרו כעת כמה חרציות צהבהבות ונבולות למחצה, ולכן הנחתי ששני המתנחלים נמצאים גם הם בבית. מאז הביקור הראשון של נופר אצלנו הם התחילו להגיע פעמיים-שלוש בשבוע, תמיד ביחד.

ואכן, דניאל ונופר ישבו על המיטה שלי כשנכנסתי לחדר, ונראו שקועים מאוד בטלפון שלה. "רדו מהמיטה," אמרתי להם. "תעברו לכיסאות או לבית אחר או משהו."

דניאל חייך אליי בזמן שהם התרוממו באטיות והתמקמו בישיבה מזרחית על הרצפה.

"מאיפה הפרחים בסלון?" שאלתי.

"קנינו לסבתא היום," הזדרז דניאל לענות. "זה היה רעיון של נופר."

"איפה קניתם אותם, בתחנת הדלק בצומת?"

דניאל הנהן.

"חבל. גנבו אתכם. ההם בתחנה קונים את השאריות של המשתלות, כל הזבל שנשאר על הרצפה בסוף היום, ומוכרים במחיר כפול לפראיירים כמוכם."

נופר התעלמה מדברי החוכמה שלי והמשיכה להתבונן בטלפון, אבל דניאל הסתכל עליי בהבעה של מלאך. מלאך שמן וממושקף, אבל בכל זאת מלאך, ואמר, "רק רצינו לשמח את סבתא." על זה כבר לא היה לי מה לענות בלי לצאת לגמרי חרא של בן-אדם, אז שתקתי. "תגיד," שאלה נופר, לא ברור את מי מאיתנו, "אם נחש מכיש עכבר בשביל לאכול אותו אחרי זה, אז איך זה שהוא לא חוטף הרעלה מהארס של עצמו?"

"מה נראה לך," אמר דניאל לפני שהספקתי למצמץ. "בטח יש לו נוגדנים לרעל של עצמו, לא ככה, אבא?" הוא הפנה אליי מבט שואל. התעלמתי משניהם. פתחתי וסגרתי את הלדרמן שלי.

"אבא של דניאל," אמרה נופר, "זה נכון גם לעוד רעלים?"

עכשיו כבר נדרכתי קצת. "מה זאת אומרת?"

"אני מתכוונת, העכברים המתים שלך למשל, שאתה שומר במקפיא? אם נגיד מישהו ירעיל אותם ואתה תיתן אותם לנחשים, הם יכולים למות?"

"למה את שואלת?" נהמתי. היא ניפחה בלון ענקי ואז פוצצה אותו ברעש גדול. "סתם, מסקרנות."

"מה עשית היום, אבא?" שאל דניאל.

"ממתי זה מעניין אותך מה אני עושה?"

"מה, אני אוהב לשמוע על העבודה שלך."

"טוב, אם אתה אוהב לשמוע. הייתי היום במחלבת נחשים."

דניאל בהה בי בחוסר אמון. "נו, די אבא. אל תסתלבט עליי."

"עד שפעם אחת אני מדבר איתך ברצינות, גם זה עובר מעל לראש האטום שלך."

נופר צחקה. "יא סתום, הוא לא מתכוון שחולבים להם את העטינים. מוציאים להם שם את הארס מהשיניים. נכון, אבא של דניאל?"

נאלצתי להודות בחוסר רצון שהיא צודקת, אבל היא כבר תפסה תנופה. "דניאל, תחשוב רגע איזה קטע זה היה אם היו מחלבות כאלה כמו של תנובה למשל."

דניאל חייך. "יוגורט נחשים!"

"מילקי נחשים!"

"קוטג' נחשים!"

הם ממש התגלגלו מרוב צחוק.

"קטעים איתכם," אמרתי.

נופר הסתכלה עליי, ומשהו בעיניים שלה לא מצא חן בעיניי. "אבא של דניאל, תספר לנו על המחלבה."

"מה את רוצה לדעת."

"לא יודעת… הכול. למשל, מה עושים עם הארס שלוקחים לנחשים, מכינים ממנו חיסון?"

"לא חיסון. סרום."

העיניים שלה עדיין לא מצאו חן בעיניי. "ותגיד, אבא של דניאל…" היא משכה את המילים. דניאל שתק והקשיב לה בעניין. "איזה סוגי נחשים יש להם שם?"

"מה נראה לך?" אמרתי. "הכי ארסיים."

"ויש להם שם הרבה נחשים?"

"יש מספיק."

"מה אתה עשית שם, גם חלבת אותם?"

"פשששש," אמרתי. "איזה סקרנית את היום."

היא נשכה את שפתה התחתונה והחזיקה אותה ככה לכמה שניות. כששחררה אותה, השפה הייתה תפוחה ואדומה. "זה מעניין אותי," אמרה.

"הבאתי להם שני נחשי אפעה שלכדתי," אמרתי.

"ואיפה הם נמצאים?"

"מה זה משנה לך."

"נו. אני רוצה לדעת. אף פעם לא דיברת איתי ברצינות כמו עכשיו."

"אני לא יכול לגלות איפה הם נמצאים."

"אני לא מבינה למה זה כל כך סודי."

"זה סודי כי יש מספיק דפקטים שיכולים לעשות שימוש לרעה בידע כזה, במה שנמצא בתוך המחלבה."

נופר חייכה עם השפתיים, אבל העיניים שלה בערו. "ברור," היא אמרה.

"מה ברור?" שאל דניאל.

"שמקום כזה יכול להכניס לאנשים רעיונות לא טובים לראש."

"מה שזה לא יהיה שקפץ לך לראש עכשיו," אמרתי לה, "תדחפי את זה טוב-טוב חזרה לאיפה שזה הגיע. אם נדמה לך שאת הולכת לגנוב משם משהו או לשחרר נחשים – וואלה, את אפילו יותר שרוטה ממה שחשבתי."

נופר הביטה בי בפנים חסרות הבעה ולא ענתה. "המקום הזה שאני מדבר עליו," המשכתי, "לא רק שלא תדעו איפה הוא נמצא, גם אם הייתם יודעים לא היו נותנים לשניים כמוכם להיכנס. אתם צריכים להראות תעודת זהות, לחתום על טפסים. ללבוש חלוקים וערדליים. רק אז נותנים לכם לרדת לשם. נראה לכם שהם ייתנו לדפוקים כמוכם להיכנס לשם בכלל?"

הם שתקו, עד שדניאל מלמל לבסוף, "טוב, רק שאלנו." הוא שקע במחשבות ואמר, "אבא, אתה זוכר אז שהלכנו ביחד ללכוד את הנחש במעבדה של האוניברסיטה? איזה קטעים היו?"

"אתה מתכוון אז כשהיית אמור להפעיל חניה לטנדר והסתבכת עם האפליקציה ואני חטפתי דו"ח שעלה לי יותר ממה שהרווחתי? זוכר, בטח שאני זוכר." דניאל חייך כאילו מדובר בזיכרון מתוק. "רוצה לראות איתנו ד"ר פיל?" הוא שאל. לא רציתי לראות איתם ד"ר פיל. הלכתי לחדר עם העיניים של נופר עדיין עליי, ודבר ראשון, ליתר ביטחון, מחקתי מהג'י-פי-אס את הכתובת האחרונה שהופיעה בו.

לרכישה מוזלת באתר הוצאת פרדס>>

להורדת גרסה דיגיטלית>>

לגרסת קינדל>>

***


בשורות טובות

על הספר:

אראלה אנוך מחכה כבר עשרים שנה לשובו של גונן אחיה הבכור, בשורות טובות שנעלם מבלי להשאיר עקבות.

ביום הולדתה הארבעים אראלה מגלה שמישהו משך מחשבון הבנק של גונן את כל כספו. טעונה בזעם ובתקווה חדשה היא יוצאת למסע ברחבי הארץ לגלות מה עלה בגורלו של אחיה האהוב.

נאמנותה העיוורת של אראלה לאחיה הבכור מסייעת לה במסעה המטלטל אל שולי החברה, אך נאמנות זו עומדת למבחן כשהיא פוגשת את הצד האפל של דמותו ושל חייו.

בשורות טובות הוא סיפור על עצמתה של אהבה. בשפה ישירה וקולחת שוזרת שירז אפיק את סיפור חייה של הגיבורה עם המציאות הישראלית על יופיה וכיעורה. מנקודת מבט מפוכחת ובחוש הומור היא חושפת את הסודות הכמוסים החבויים בתא המשפחה הבורגנית.

לרכישת הספר>>

לרכישת גרסה דיגיטלית>>

ביקורות על הספר:

מבקרת הספרות שירי צוק ממליצה על "בשורות טובות"
תכנית העולם הבוקר (החל מ-0:35) …לצפייה >>

מקור ראשון – בידור לפירוק חומרים קשים | צור ארליך
שירז אפיק ניגשת לסוגיות כבדות בכלים קלים. מנקרת את הסלעים בחדווה תרנגולית. עוקרת הרים בכפית כיפית.
ההרים: בריאות הנפש, פסיכוזה, שכול, זקנה, בדידות, קנאה בין אחים. הכלים: קלות דעת דברנית, הומור שנון, אירוניה משועשעת, רכיבים בלשיים-מותחניים, מלוא הטנא עגבנוּת,
וגיבורה-מספרת מהסוג הזורם המצוידת ביופי מפיל שדוּדים ובחיבה מעשית למוצרי קנאביס…להמשך קריאה >>

מגזין את – עשרה ספרים מומלצים – רומן מקור
ללה חוגגת את יום הולדתה ה־40 אבל באותה מידה הייתה יכולה לחגוג 24:
גראס בקטנה, עבודה לא רצינית, שתייה אל תוך הלילה.
בעוד כמה ימים היא תגלה שחשבון הבנק של אחיה הגדול, שנעדר כבר 20 שנה, רוקן מתכולתו.
האם האח בחיים? בשורות טובות מפתיע בכתיבה מצוינת, דמויות מסקרנות ועלילה סוחפת...להמשך קריאה >>

שרית פליין, בלוגרית – "אוצר מילים"
סיימתי לקרוא אותו מעט אחרי שקיבלתי בשורות טובות שציפיתי להן, וזו כבר סיבה טובה, אבל לא יחידה לחבב אותו. הספר הזה הוא תל אביבי באווירתו, והוא בעיקר כמו תל אביב עצמה – מצד אחד קליל ונהנתני, חי במקצב תוסס, עם נגיעות אסקפיזם, ומצד שני עוסק בנושאים מכאיבים שארומה של כיעור ומצוקה מלווה אותם – קנאת אחים בצורה הכי קשה שלה, הומלסים, התעללות בבעלי חיים ובני אדם, שתמיד משלמים מחיר על הבחירות של הוריהם, ועוד ועוד. ספר קצר יחסית שנבלע מהר, עוד לפני שהספקתי להבין שזה כואב.

נוריתה
אראלה אנוך מחכה כבר עשרים שנה לשובו של גונן אחיה הבכור, בשורות טובות שנעלם מבלי להשאיר עקבות.
ביום הולדתה הארבעים אראלה מגלה שמישהו משך מחשבון הבנק של גונן את כל כספו.
טעונה בזעם ובתקווה חדשה היא יוצאת למסע ברחבי הארץ לגלות מה עלה בגורלו של אחיה האהוב…להמשך קריאה >>

פרלמנט הספרים – נועה הולצר
אראלה אנוך מחכה כבר עשרים שנה לשובו של גונן אחיה הבכור, בשורות טובות שנעלם מבלי להשאיר עקבות.
ביום הולדתה הארבעים אראלה מגלה שמישהו משך מחשבון הבנק של גונן את כל כספו.
טעונה בזעם ובתקווה חדשה היא יוצאת למסע ברחבי הארץ לגלות מה עלה בגורלו של אחיה האהוב…להמשך קריאה >>

מועדון הקוראות של סלונה – יפית ארז
עוד ספר שאי אפשר להניח לרגע, המתח, הסקרנות והעניין עושים את שלהם…להמשך קריאה>>

סלונט – השורות שבין השורות
נאמנותה העיוורת של אראלה לאחיה הבכור מסייעת לה במסעה המטלטל אל שולי החברה, אך נאמנות זו עומדת למבחן כשהיא פוגשת את הצד האפל של דמותו ושל חייו…להמשך קריאה >> 

ד"ר רותי קלמן, ספרייה עירונית דימונה
ספרה של שירז אפיק, 'בשורות טובות', עוסק הפעם בשאלה, מה קורה למשפחה, שאחד מבניה נעלם, כאילו בלעה אותו האדמה.
איך חיים עשרים שנה עם מה שהותיר אחריו, עם מה שיצר בהיותו, מה זה עושה למשפחה, ומה קורה, כשהמצב משתנה…להמשך קריאה >>

חמוטל לוין:
אתמול בערב גמרתי לקרוא את "בשורות טובות". לא הבשורות טובות ההוא, אל תקפצו, אלא אחד אחר. שכתבה שירז אפיק ויצא בהוצאת מטר.
זה לא לקח לי הרבה לקרוא אותו, גם כי הוא לא ספר עבה ובעיקר כי הוא מאוד, מאוד קולח וקריא. את שירז, המחברת, אני קצת מכירה.
ראיינתי אותה כשיצא הספר הראשון שלה, אנחנו חברות בפייסבוק ומדי פעם יוצא לנו להיפגש באירועים, ואת זה אני כותבת במסגרת הגילוי הנאות הלא ממש נחוץ כי תכל'ס, היא לא ידעה שאני קוראת את הספר,
אז לא הרגשתי חייבת לכתוב עליו בכלל ולא הייתי עושה את זה אם לא הייתה לי סיבה. אבל אני כותבת עליו כי הוא ספר ששווה שיכתבו עליו. הוא מספר על אראלה, שאחיה הנערץ נעלם לפני עשרים שנה והשאיר אחריו אדמה חרוכה ומשפחה מעורערת, ועכשיו פתאום נראה שאולי התעלומה הזאת עומדת להיפתר.
אם כי, בואו נבהיר, למרות הצגת הדברים הזאת בשורות טובות הוא לא בדיוק ספר שסובב סביב תעלומה, אפילו שבאמת יש בו תעלומה, והוא בעיקר ספר שמדבר על הקשרים שלנו, האמונות שלנו לגבי עצמנו ולגבי הסובבים אותנו והתגובה שלנו כשהאמונות האלה מתנגשות עם המציאות הקרה.
במשפטים קצרים, בלי יותר מדי תיאורים, בדרך חסכונית במילים (ומי שיצא לו לעבוד איתי על טקסטים יודע שבעיני זו מחמאה ענקית), הספר הזה הטיס אותי על פני המון רגשות, המון מחשבות, עד לסוף היפה שלו.
עוד דבר בולט מאוד בספר הוא היכולת הנהדרת של שירז לאפיין דמויות. היא עושה את זה בדייקנות, במילים קטנות ותיאורים מינימליסטיים, בלי בלבולי מוח וג'סטות גדולות, ועדיין הצליחה לצייר את הגיבורים שלה בצורה חיה כל כך
שאני חושבת שהייתי מזהה אותם ברחוב. בעיני, היכולת הזאת היא גם נדירה וגם הכרחית לכתיבת ספר טוב, ובספר הזה היא מופגנת בענק.

יפה מאוד, Shiraz Afik, אהבתי ממש. (ואגב, לגמרי מעכת לי את הלב עם הציפורים).|

לנקות את יפו 

על הספר:

החיים של אוֹרִי, מוזיקאי מחונן בן ארבע-עשרה לא פשוטים. הוא עובר עם הוריו לגור ביפו בתקווה לפתוח שם דף חדש. אך למרות שהבריון של השכבה מסמן אותו הוא מצליח למצוא חברה אמיצה ולגלות מושא מרגש לאהבה.

מפגש מפתיע עם גולן, מתאגרף חובב בעל חוכמת רחוב, מטלטל את שגרת יומו ומשנה את חייו לנצח. גולן חברו החדש רוכש את אמונו של אורי וסוחף אותו למסע אל הצד האפל של החברה הישראלית.

עד מהרה יאלץ אורי לבחור בין נאמנותו לעצמו לבין נאמנותו לגולן. לנקות את יפו הוא סיפור התבגרות של נער מוכשר, שמחפש את דרכו באיזור הדמדומים. על קו החוף של העיר, בין הישן לחדש, הוא מנסה למצוא את זהותו האמנותית והפוליטית.

ברהיטות ובלי מורא טווה שירז אפיק את סיפורה של החברה הישראלית בשנים האחרונות. בהומור ובעין חדה היא מוליכה את קוראיה למסע מרתק ומעורר מחשבה על המקום שבו אנו חיים.

לרכישת הספר>>

לרכישת גרסה דיגיטלית>>

ביקורות על הספר:

פרופסור נורית גרץ מדברת עם רבקה מיכאלי 'לנקות את יפו'
103fm
"סיפור דרך עיניו של ילד חנון, 'ילד כאפות' – "מנגנון שהופך את החלש, ילד כאפות, לאיש תוקפני"…להמשך צפייה >>

כאן ועכשיו, פוליטיקה לבני נוער | רונית דינצמן
סלונה
החברה הישראלית שסועה וקיימים בה מתחים רבים בין אוכלוסיות ובתוכן. מפתיע שבשנים האחרונות נכתב רק ספר נוער אחד שמעז לעסוק בנושאים אלה…להמשך קריאה >>

במוקד הרומן "לנקות את יפו" – הטרור היהודי | ירון אביטוב
הארץ
בספר של שירז אפיק מתכננת חוליית טרור יהודית פיגוע בבית ספר יהודי־ערבי ביפו.
התוצאה היא קצת פרווה, כזו שלא מעצבנת באמת אף אחד…להמשך קריאה >>

נוריתה
החיים של אוֹרִי, מוזיקאי מחונן בן ארבע-עשרה לא פשוטים. הוא עובר עם הוריו לגור ביפו בתקווה לפתוח שם דף חדש.
אך למרות שהבריון של השכבה מסמן אותו הוא מצליח למצוא חברה אמיצה ולגלות מושא מרגש לאהבה.…להמשך קריאה >>

ד"ר רותי קלמן, ספרייה עירונית דימונה
גיבור הספר "לנקות את יפו" של שירז אפיק, הוא אוֹרי, נער מחונן בן 14 הלומד בבית ספר יפואי אינטגרטיבי (משולב) של מחוננים יהודים וערבים…להמשך קריאה >>

שרון מולדאבי
תמיד מרחיב את הלב להיתקל ביצירת ביכורים מצוינת, גם אם הגעתי אליה באיחור קל של כמה שנים ולא בזמן אמת.
ב"לנקות את יפו" שירז אפיק משרטטת את הקטסטרופה המתקרבת של ישראל המתאבדת מבעד לעיני הנעורים של אורי, מוזיקאי מחונן ובן להורים פרודים, ששאלות הזהות העצמית שלו מתכתבות עם השאלות הקיומיות בחברה סביבו.
יש כאן תערובת מאד מוצלחת, אבל גם בעייתית לפרקים, של מותחן עם רומן פסיכולוגי ואפוקליפסה פוליטית. לפעמים נדמה שאפיק ניסתה לדחוס יותר מדי לתוך ספרה הראשון, כאילו כל שדרות החברה הישראלית מוכרחות להיבחן אצלה. אבל המזל הגדול שלה ושל קוראיה הוא שיש לה עין מצוינת ויד טובה מאד, ועל כל מה שלפעמים נחלש בשל היומרנות, היא מפצה בזכות יסודיות,
עדינות, ושילוב די נדיר בין חמלה לביקורתיות:
היא אוהבת את הדמויות שלה מבלי לעשות להן הנחות, וגם, בטח בהתחשב בהיקף ובמגוון האנושי שלהן כאן, מצליחה להעמיד טיפוסים מגוונים במינימום קלישאתיות.
יפו שלה בנויה מהמון יופי, כאב ואנרגיות נעורים בריאות שאולי כן יצליחו לגדול בלב אזור האסון המתקרב. בכל פעם שבה נאלצתי, למרות הסקרנות הגדולה לקראת שיא הספר, לעזוב אותו בגלל זמן קריאה כה מועט שעומד לרשותי, המשכתי לתהות איזה בחירות אורי וחבריו יעשו.
החיים שלהם העסיקו אותי, וכן, בהחלט, גם כמשל על הדור הזה של אנשים שגילם שליש מגילי ושאני מנסה לדמיין את עצמי במקומם כמתבגר רגיש בסביבה ישראלית כל כך מבוהמת, אלימה ואכזרית.