היא באמת נראתה כמו חסידה, הגברת שטורק. צחוק גורל אחד מתוך רבים שנצחקו על חשבונה. היה לה גוון קבוע של חיוורון-פודרה, אף-מקור אורך וחד, וגפיים ארוכים ודקים שצמחו לכל הכיוונים מתוך כרס קטנה, שבצחוק גורל נוסף, מעולם לא הביאה אף תינוק לעולם. רק המספר על הזרוע שלה היה פרופורציונלי, משורטט אפילו, הספרות שלו קטנות ואחידות בגודלן, כאילו מישהו השקיע מאמץ רב ביצירה שלהן.
כן, הגורל העביר לא מעט דחקות על חשבון החסידה הקשישה. הייתי רואה אותה מדי פעם צועדת במורד הרחוב שלנו לכיוון המרכז המסחרי, השיער הלבן והדליל שלה אסוף בפקעת שממנה בורחים תמיד כמה אניצים, הברכיים שלה בולטות מתוך הרגליים הארוכות, וזרוע אחת דמוית ענף גוררת אחריה עגלת קניות משובצת. תמיד כפופה קדימה, נחושה. אחר כך היו עולים מדירתה ריחות של כרוב מבושל ועוף ותפוחי אדמה וממלאים את חדר המדרגות שלנו בניחוח הדוחה-מושך שלהם. לפעמים הייתה מנופפת אליי מחלון הדירה שלה כשהייתי עוברת בחוץ. מצביעה על מכסה של גביע קוטג' על אדן החלון שלה, שבתוכו הניחה פירורי לחם, ואומרת בחיוך מתנצל, "בשביל הציפורים. אין להם מי שידאג להם" ואני הייתי מחייכת חזרה וממשיכה לדרכי. אבל אף פעם לא הייתי בתוך הדירה שלה, ואחרי שגיליתי אני בהיריון התחלתי להשתמש ביציאה השנייה של הבניין, זו שעוברת דרך החניה, כדי להימנע ממנה ומהדבר המידבק הזה שנודף ממנה.
היא מתה כמו שחיה. לבד. רק אז פתחתי את הדלת הלא נעולה שלה, מתעלמת מהשלט של כונס הנכסים שנתלה עליה, והתגנבתי בשקט פנימה לתוך ריח של אבק ובושם. הגודש זינק עליי לאור הטלפון הנייד שלי: וילונות, מפיות רקומות, שטיחים, אוסף בובות על המדפים. מיששתי את כיסוי הצמר שעל הספה. על הקיר המרכזי בסלון הייתה תלויה תמונת רפרודוקציה ממוחזרת בשחור-לבן של משפחה. האבא היה חמור סבר, האימא לידו נראתה מבוגרת מאוד למרות שלא יכלה להיות יותר מבת שלושים וחמש. האח, בן שמונה או תשע, לבש מכנסי רכיבה ושלייקס ונראה כמו מהדורה מוקטנת של האבא. ועל הכיסא במרכז ישבה ספק ציפור ספק ילדה קטנה בשמלת מלמלה וסרטים בשיער, והישירה מבט למצלמה.
יצאתי מהדירה של גברת שטורק באותה דממה שבה נכנסתי. טיפסתי בכבדות במדרגות, הבטן הכבדה שלי מאיימת להוציא אותי משיווי משקל בכל צעד והייתי אסירת תודה על השקט שקידם את פניי בבית, שונה כל כך מהשקט ששרר במרחק של שתי קומות מתחתיי. הסדרתי את הנשימה ושתיתי כמה לגימות מים ואז הוצאתי מפח האשפה מכסה של גביע קוטג', שטפתי אותו טוב והנחתי בתוכו כמה פירורי לחם. בשביל הציפורים.