מה קורה

כמה מילים על המתנה

אם אתם מהזן הכותב, רוב הסיכויים שנתקלתם מתישהו בכתבה האייקונית של אריאנה מלמד מ-2001, "כך תוציאו ספר". הרבה מאוד השתנה בשנים שעברו מאז, אבל דבר אחד נשאר בדיוק אותו הדבר – לא משנה אם מדובר בספרים מודפסים או דיגיטליים, בשיווק במדיה חברתית או בפרינט – אנחנו הכותבים נמשיך לרצות, לייחל, להשתוקק שאנשים לא רק יקראו את מה שכתבנו, אלא גם יתמוגגו מכל מילה ומילה. אריאנה מכנה את מכלול החרדות, האופוריות ושאר הטרלולים שלקראת יציאת הספר בשם PBS – תסמונת טרום-ספר, שם קולע שטבעה בזמנו עירית לינור. וכל ההקדמה הזאת למה? – כי אני נמצאת עכשיו בתקופה של המתנה: הרומן השלישי שלי, "אבקועים", מוכן ומודפס וזמין לרכישה באתר של הוצאת פרדס. גרסה דיגיטלית שלו תעלה עוד החודש לאתרים השונים, ואילו לחנויות הוא יגיע רק בנובמבר כדי שלא ייפול על תקופת החגים. סיימתי לכתוב, לאשר, לנסח ולתאם, וכל מה שיש לי לעשות כרגע זה בעיקר לשבת ולחכות.
בקיצור, מדובר במצב חריף של PBS, שהנסיוב שלו יגיע רק בנובמבר.

***
מאמר אורח – אופיר עוז על שעתה היפה והמציאותית של הוצאה עצמאית

שוק הספרים הישראלי עבר שינויים דרמטיים בשנים האחרונות: חוק הספרים נחקק ובוטל, הוצאות נפתחו ונסגרו וז'אנר הרומן האירוטי נהנה מפריחה. כל התהפוכות האלה השפיעו לא רק על הקוראים אלא גם על הכותבים, שמוצאים את עצמם עומדים מול אתגרים משתנים בדרך ליציאה הנכספת לאור.

אופיר עוז, סופר וחבר יקר שרבים מכירים מהבלוג "לשבור את המגירה" (אם אתם לא מכירים, בסוף המאמר תמצאו קישור לבלוג המומלץ הזה, שבו אופיר משתף בנדיבות ובפירוט את הדרך אל היציאה לאור), כתב מאמר על הדרך להוצאת ספר בשוק שמתעדכן ללא הפסקה. המאמר עלה לבלוג של אופיר לפני מספר חודשים ובינתיים שנינו מצאנו בתים נהדרים לספרים שלנו (אני בהוצאת פרדס ואופיר בהוצאת אפיק). אבל הוא רלוונטי כפי שהיה ביום שנכתב, כך שאם אתם חולמים לפרסם את כתב היד שלכם, כדאי מאוד לקרוא ולהחכים:

בואו נצא מנקודת הנחה שכולנו כבר יודעים שהוצאה לאור של ספר עולה סכום לא מבוטל של כסף. הוצאות ספרים מסורתיות, שהן עסק כלכלי לכל דבר, צריכות למכור כמה אלפי עותקים כדי להתחיל להרוויח. והיום, כשיש הרבה כותבים ומעט קונים, ברורה התנועה המתמשכת של סופרים ומו"לים לכיוון מודל של הוצאה עצמאית, בה הסופר מוציא בעצמו את הספר ובדרך כלל נעזר בשירותים של הוצאות ספרים עצמאיות.

מה זו הוצאה לאור עצמאית?

הוצאות לאור עצמאיות מוציאות לאור ספרות מקור בתשלום חלקי או מלא של המחבר ובתמורה משאירות את הזכויות אצלו, ולעיתים גם את התמלוגים המלאים על מכירת כל ספר. כך המו"ל מדלג על הסיכון הכספי ומרוויח מתשלום של הסופר עצמו. התופעה הזו מתרחשת, מסתבר, גם בהוצאות מסורתיות שדורשות, במקרים מסוימים, השתתפות כספית של הסופר.

חשוב להבין שלא מדובר כאן בניצול של הסופר, ולא בפחיתות כבוד, לעיתים אפילו להיפך. לאחרונה מתגבשת סצנה חזקה של ספרות עצמאית טובה, ושל סופרים מצוינים שמוציאים לאור לבדם או בעזרת הוצאות עצמאיות. בשנים האחרונות אנחנו עדים לספרות עצמאית משגשגת שזוכה בפרסים (מועמדות לפרס ספיר, זכייה בפרס רמת גן ועוד), ואפילו הופכת ספרים אנונימיים לרבי מכר.

בימים אלה אני מחפש בית לספרי השלישי (אחרי "אני הורגת אותך" בהוצאת גוונים ז"ל ו-"שם של התחלה" בהוצאת פרדס), ובתזמון מושלם גם חברה טובה; שירז אפיק, סופרת ועורכת סיפורי חיים, מחפשת בית לספרה השלישי, אחרי "לנקות את יפו" ו-"בשורות טובות" שניהם יצאו לאור בהוצאת מטר וזכו לשבחים ולמכירות נאות.

אז כסופרים שעושים עבודה יסודית, אחרי עבודת עריכה מתמשכת וכירורגית, ביקרנו בבלוג "לשבור את המגירה" ופנינו הן להוצאות המסורתיות והן לעצמאיות. אחרי בדיקה של כמה חודשים חזרנו עם כמה תובנות.

אילו הוצאות עצמאיות בדקנו?

כפי שסיפרתי כאן בעבר הוצאת פרדס היא הוצאה מצוינת של ספרות מקור משובחת, והיא אופציה טובה להוצאת פרוזה ושירה. לצידה ישנה הוצאה חדשה יחסית בשם ספרי ניב שמציעה מודל מודולרי מעניין שבעיניי מתאים יותר למציאות של היום. בשבוע הבא אפרסם פוסט על הפגישה שלי איתם.

מעבר לכך קמה לא מזמן הוצאת בלה לונה שמוציאה ספרות עצמאית ייחודית, ולעיתים ניסיונית, עם כמה סופרים מעולים. שווה לבדוק איתם אך אם אינני טועה הם סגורים עד סוף 2019. הוצאת גרף מוציאה בעיקר ספרות נוער וכרגע לצערנו לא מוציאה ספרות מקור. הוצאת רימונים היא הוצאה מעניינת המוציאה 12-13 ספרים בשנה, רובם במימון מלא של ההוצאה, אם כי מדובר בעיקר בספרות מתורגמת או ספרות נוער. שווה לנסות.

שירז בדקה בהוצאות ספרים נוספות וקיבלה הצעות מספרא, הוצאה של איגוד הסופרים בישראל, ומ-עולם חדש וממליצה לפנות גם להוצאת רסלינג שמוציאה בעיקר ספרי עיון ופתחה סדרה של הוצאת פרוזה בשם מעבדה.

בסופו של דבר חשוב לקבל הצעות מכולן ולהשוות. אם אתם לא בטוחים לגבי הוצאה זו או אחרת בקרו בעמוד שאלות ותשובות שם פירטתי כלים שיכולים לסייע לכל סופר לבדוק אם הוצאה כלשהי מתאימה לספר שלו (ויש גם כמה הפתעות). כמובן שהגישה צריכה להיות הוצאה לאור במחיר סביר, נמוך במידת האפשר, ששומר את הזכויות וכמה שיותר מהתמלוגים אצלכם, אבל חשוב לא פחות השם של ההוצאה, ואנשי המקצוע איתם היא עובדת. כפי שאני תמיד ממליץ בבלוג אל תוותרו על עריכה טובה, על עבודה עם אנשי ספר שאוהבים את עולם הספרות ומתחברים לספר שלכם.

מה בין הוצאה עצמאית להוצאה עצמית?

הוצאה עצמית כשמה כן היא: הוצאה שבה הסופר מוציא בעצמו את הספר ובעצם מתפקד כמו"ל של עצמו. אך במסגרת אותה הוצאה עצמית הוא בוודאי נעזר בשירותיהן של אחת או יותר הוצאות עצמאיות. לכן הגבול כאן הוא מטושטש. אני ממליץ להישען על הידע והניסיון של הוצאה עצמאית כלשהי ולקחת לפחות חלק מהשירותים שהיא נותנת. מו"לות היא מקצוע, ואנחנו סופרים, לא מו"לים. ישנן מספיק הוצאות עצמאיות הגונות שיכולות לעזור לנו, לחסוך לנו זמן יקר ולעשות את הדברים כמו שצריך.

גם אתם עומדים בצומת הזה? קחו את הזמן וערכו מחקר מעמיק. יש כאן בלוג שלם לרשותכם: http://ofiroz.co.il/blog/

***

אֶבְקוֹעים יגיע לחנויות הספרים בנובמבר, מיד אחרי החגים. בינתיים ניתן לרכוש אותו במכירה מוקדמת באתר הוצאת פרדס: 

https://www.pardes.co.il/?id=showbook&catnum=978-1-61838-516-1

 

מתוך גב הספר:

בבית ישן, בפאתי מושב שכוח אל, מתגורר בועז “ג’ומעה” קרמר עם אמו. את ילדותו ונעוריו הוא מבלה בשדות המושב בחיפוש אחר נחשים והרפתקאות. עם השנים הופך ג’ומעה ללוכד נחשים מקצועי ששמו הולך לפניו. למרות אופיו החשדן והקוצני נשים נשבות בקסמו, ונדמה שחייו נעים בכיוון הנכון. אך יום אחד מתפרצים לפתח ביתו נער ונערה, תמימים וסקרנים לכאורה, שמחזיקים בידם סוד נורא. המפגש איתם יטלטל את ג’ומעה ויוביל אותו להרפתקה אפלה וסוערת במיוחד.
אֶבְקוֹעים, בעלי חיים הבוקעים מביצים כשהם בעלי יכולת תפקוד עצמאית, הוא סיפור על קרקעית האופל ועל המחיר שמשלם אדם על בחירות שנעשו עבורו.
זהו הרומן השלישי של שירז אפיק. ספריה הקודמים, "לנקות את יפו" (2014) ו"בשורות טובות" (2017), ראו אור בהוצאת מטר וזכו לשבחים. זוכת תחרות הסיפור הקצר של מרחב טיוטות, “סיפור שמתחיל בכוס תה”. סיפוריה התפרסמו בכתבי עת שונים ובאנתולוגיה "סיפור שמתחיל בפרידה" (עברית, 2019).

***

טעימה מתוך הרומן השלישי שלי, "אֶבְקוֹעים", שעתיד לראות אור באוגוסט בהוצאת פרדס:

 

"אם האבא האמיתי שלי כזה גרוע שאת לא מוכנה לדבר עליו, אולי חבל שלא המצאת לי אבא. זה היה עושה את החיים הרבה יותר קלים."
"אתה מדבר ברצינות איתי, בועז?"
"כן. זה עדיף מלא לדעת כלום."
היא פלטה סילון עשן על שמשת האוטו. "טוב, אז הוא היה רופא ילדים מאוד מצליח. בא מרומניה, כמוני. התמחה עוד שמה. גבר יפה, גבוה הוא היה. וכמה שהוא אהב אותי! את השמים היה מוריד בשבילי אם רק הייתי מבקשת."
"ממה הוא מת?"
"תאונת אימונים. חבר שלו מהמילואים ירה לו בראש. בום! מת במקום, המסכן. כמה שאני התעצבתי."
"זה נכון?" שאלתי.
אמא לקחה עוד שאיפה ממושכת. "מה נכון?" ענתה בפה מלא עשן. "שום דבר לא נכון."

***

ואלי

האישה בתצלום היא ואלי, אחותה של סבתא שלי. היות שהסבתא האמתית שלי הייתה על הספקטרום התימהוני, ולוואלי לא היו ילדים משלה, זכיתי במעין סבתא שהייתה אישה שופעת אהבה, שקרנית מיומנת ובעלת חוש הומור מהקורעים שנתקלתי בהם.
ואלי לא הייתה ניצולת שואה, לא ממש. במהלך המלחמה היא התגוררה באזור ברומניה שסבל גזרות כמו עוצר לילה וחובת לבישת טלאי, אבל מעבר לכך המשיכה בשגרת חייה עד שהסובייטים הגיעו, שאז התחילו הבעיות הרציניות, לדבריה. תחת השלטון החדש היא עבדה כמנהלת חשבונות במפעל קומוניסטי כלשהו, וכאשר הגיע תורה המפוקפק להיכנס ל"ביקור" במשרד המנהל, היא הצליחה לזייף התקף אפילפטי אמין כל כך שהוא העניק לה פטור גורף מביקורים עתידיים.
כשהיא לקחה את אמא שלי לצפות בסרט קולנוע ואמא שלי לחשה באוזנה שהגבר שהתיישב לידה נוגע לה ברגל, ואלי נעמדה על רגליה ואמרה בקול רם וברור כך שכל יושבי הקולנוע ישמעו, "אם לחזיר הזה אין בעיה לגעת בילדות, בואי נתחלף במקומות. נראה אותו גיבור עליי." בהמולה שהתעוררה אחרי השיימינג הקולני הזה, החזיר ניצל את חשיכת הקולנוע ונעלם.
אחרי נישואים ראשונים ואומללים ורומן סוער עם גבר נשוי, היא עלתה ארצה – לא לפני שהשתינה בתוך בקבוקי השנאפס הביתיים שהשכנים השנואים עליה השאירו לתסיסה בפתח ביתם – והתחתנה עם הנס, מתאגרף לשעבר במכבי ברלין והאיש עם הלב הכי גדול בעולם. הם התגוררו יחד בזיכרון יעקב, וכל דרי המושבה התרגלו למראה של הזוג המאוהב הזה כשהוא יוצא יד ביד לצעדה היומית שלו, כפי שיעשה מדי יום בחמישים השנים הבאות.
היא הייתה זו שהסבירה לי שזה בסדר גמור שלנשים יש בטן קטנה, כי "הבטן של הגברים הולכת פנימה, וככה הם כמו פאזל," ואהבה לומר, "אני אומרת כל מה שאני חושבת. מי שרוצה לשמוע מה שיש לי לומר יגיד לעצמו, איזו זקנה חכמה! ומי שלא רוצה לשמוע יגיד – איזו זקנה סנילית."
ואלי הלכה לעולמה בשיבה טובה לפני שנה וחצי, יום לפני יום ההולדת שלי. הספר החדש שלי מוקדש לזכרה.

***

פוסטים ישנים

הבית בקצה המושב >>

הלילות הקסומים >>

עתליה >>

בית קיץ, שכירות חורף >>

סיפור שמתחיל בכוס תה >>